פסק-דין בתיק ת"א 1057-09

1.         נושא הדיון

בפני עתירה למתן פסק דין הצהרתי על פיו זכאית התובעת - בת הפלאשמורה -  להירשם כ" יהודי" בסעיף " הלאום" במרשם האוכלוסין, על פי סעיף 2 ל "חוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה - 1965".

אמנם, לטענת התובעת אין היא שייכת לבני הפלאשמורה; ואולם מהראיות שהובאו בפני, בהן עוד אדון בהמשך, עולה בצורה ברורה כי התובעת הינה בת הפלאשמורה.

להדגיש, העתירה אינה בנושא אזרחותה של התובעת, באשר עם עלייתה לארץ, קיבלה התובעת את האזרחות הישראלית, על בסיס סעיף 4א' לחוק השבות, תש"י 1950 (להלן: " חוק השבות").

לעתירה זו אין גם כל השפעה על הרישום בתעודת הזהות. באשר, מזה מספר שנים לא מצוין סעיף "הלאום" בתעודת הזהות.

את העתירה הנדונה הגישה התובעת ביום 14/1/2009, שבע וחצי שנים!!! לאחר עלייתם לארץ.

בעתירה אין הסבר לשיהוי זה, כך גם אין הסבר מדוע נדרש עתה השינוי המבוקש.

המשיב - משרד הפנים -  מתנגד לבקשה.

לטענת המשיב, בהיות התובעת מבני הפלאשמורה, שלא עברה השבה ליהדות, אין היא זכאית להירשם כ"יהודי" על פי "חוק מרשם האוכלוסין".

2.         דיון משפטי

חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה - 1965 מסדיר את נושא מרשם האוכלוסין.

בסעיף 2 לחוק, נקבעו אילו פרטים של "תושב" יירשמו במרשם האוכלוסין; וביניהם "הלאום" (סעיף 2 (5)).

"תושב", כהגדרתו בסעיף  1 (א) "מי שנמצא בישראל כאזרח ישראל או על פי אשרת עולה או תעודת עולה או על פי רישיון לישיבת קבע".

בסעיף 3 ל "חוק מרשם האוכלוסין" נאמר:

                        "3. המרשם ראיה לכאורה

הרישום במרשם, כל העתק או תמצית ממנו וכן כל תעודה שניתנה לפי חוק זה יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום המפורטים בפסקאות (1) עד (4) ו-(9) עד (13) לסעיף 2".

"הלאום" (סעיף 2(5)) ו "הדת" (סעיף 2(6) אינם נכללים בסעיף 3 דלעיל, ולא בכדי.

בבג"צ 2901/92, 5070/95 נעמ"ת נגד שר הפנים תק-עליון 2002 (1) 634 643, אומר                          בית המשפט מפי כבוד הנשיא ברק:

"20. הנה כי כן, הלכת פונק שלזינגר - אשר נפסקה לפני כארבעים שנה - ממשיכה לעמוד בתוקפה. בכל הנוגע לרישום הפריטים של לאום ודת היא קובעת כי תפקיד המרשם "הוא תפקיד של מאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם". לפקיד הרישום אין סמכות שיפוטית ואל לו להכריע בסוגיה משפטית "פתוחה".